מלחמת העוברים במעיה לא היתה מקרית, רבקה הרגישה שהיא חייבת הסבר למלחמה הפנימית שבקרבה.

גם מובן לנו בעקבות הנבואה שהיא קיבלה, מדוע היא אוהבת את יעקב.

מובן לנו מדוע היה לה כה חשוב להציל את הברכה מיצחק שלא תגיע לעשיו הרשע,

היא היתה מוכנה להסתכן לשם כך, ובלבד שיעקב יקבל את הברכה.

חשוב היה לה להרחיק בין יעקב לעשיו, לטובת בטחונו של יעקב.

אבל לא מובן לנו למה רבקה לא נגשה אל יצחק בעלה לדבר איתו על הילדים, הרי הוא היה נביא, הוא גדול הדור. למה לא שאלה אותו לפשר המלחמה בבטנה?

לפי חז״ל היא הלכה לבית מדרשם של שם ועבר, ומהם קיבלה את תשובת השם.

כג וַיֹּאמֶר יְ-ה-ו-ָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (בראשית כה, כג)

מדוע אחרי שקיבלה את התשובה, את דבר ה׳ היא לא נגשה לבעלה לספר לו?

היא היתה יכולה לכאורה למנוע את כל הבלגן , יצחק היה משתף איתה פעולה, היה מוותר על הרעיון לברך את עשיו

ואולי היה מגרש אותו כמו אביו שגרש את ישמעאל על פי צו שרה?

יתכן שרבקה לא רצתה לסמוך על הנבואה הזו, הרי נבואה רעה לא חייבת להתקיים, ואולי בחינוך טוב גם עשיו יגדל ויהיה לצדיק, לכן היא לא רצתה "לשחד" את יצחק, כדי שיצחק יתן לו חינוך טוב. אך במשך הזמן היא ראתה שהנבואה מתגשמת ועשיו לא ראוי לברכה. אבל אז רבקה כבר הרגישה לא נוח לספר ליצחק על הנבואה שקיבלה בזמן הריונה, שנים רבות קודם.

יתכן שהיא לא רצתה לצער אותו עם הנבואה, שמשמעותה יציאת עשיו לתרבות רעה, ומלחמות עתידיות בין צאצעיהם. 

ואולי אמרה בלבה אם רק אני קיבלתי הנבואה ולא יצחק, כנראה ההשגחה העליונה לא רוצה שהוא יידע מכך. 

הנצי"ב מואלוזין בפרושו העמק דבר כותב על פגישת רבקה ויצחק:

"ותקח הצעיף ותתכס"- מרוב פחד ובושה, כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה. ומאז והלאה נקבע בלִבה פחד ממנו, ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם או שינוי דעה לא בושו לדבר רתת לפניהם; מה שאין כן רבקה. וכל זה הקדמה להסיפור שיבוא בפרשת תולדות, שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות, ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים כי היא יודעת האמת כי עשו רק ציד בפיו, וכן בשעת הברכות...

לפי הסבר הנצי"ב היתה לרבקה יראה גדולה מיצחק, אשר התחילה מפגישתם הראשונה, הושפעה מגדלותו המזהירה, ומנעה מרבקה לכל אורך חייה מלדבר עימו נכוחה.

עוד יש לומר שיצחק אבינו כפי אישיותו, גם אם רבקה היתה מספרת לו על רשעת עשיו, הוא לא היה מקבל מדבריה כלום. 

כי ישנם שני סוגי צדיקים:

יש צדיק שמתוך אהבת הטוב הבוערת בקרבו, אינו יכול לסבול את קרבת הרשעה, אפילו אם הרשע הוא בנו שלו. אהבת הטוב שבקרבו גורמת לשינאת הרע, וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב. וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי(מלאכי א ב).

ויש לעומתו צדיק שמתוך אהבת הטוב שבו, הוא רואה את הטוב שבכל דבר, ולא מתיחס כלל לחלקים הרעים גם אם הם המרכזיים באישיות האדם. 

לכן יצחק אבינו לא ראה את חסרונות וקלקולי עשיו. כמוהו  אלישע הנביא שלא ראה את קלקולי גחזי נערו. 

אין אנו יכולים לעמוד על כל עומק חשבונות ההשגחה שגילגלה כך את הדברים, שיעקב ועשיו יהיו אחים תאומים, שבלידתם יאחז יעקב בעקב עשיו,שממעיך יפרדו-מן המעיים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתומו (רש"י על הפסוק). שיעקב יצטרך לקבל את ברכת יצחק בעקבה ולא בדרך הישר וכו.

אבל חז"ל לימדונו שכבר בבטן אימם הם היו מריבים בנחלת שני עולמות, יעקב למרות נטייתו לעולם הבא, לא רצה לוותר גם על העולם הזה (ראו חלום הסולם שהוא חולם יותר מאוחר ומשמעותו). ועשו למרות אהבתו הגדולה לעולם הזה, לא רוצה לוותר על העולם הבא. יעקב אבינו קונה את בכורת עשיו. בעקבות זאת מקבל שתי ברכות מיצחק: ברכת העולם הזה וברכת העולם הבא. לכן הוא נושא לאשה (גם בעקבה) שתי נשים, אשת העולם הזה ואשת העולם הבא.תפקידו לחבר שמים וארץ!

חז"ל אומרים שיעקב יגיע להצלחתו הגדולה בעולם בעקב עשיו, מלכות עשיו בעולם תכשיר את הדרך למלכות מלך המשיח ועם ישראל שתנהיג את העולם במשפט וצדקה, הנה זה עומד אחר כותלנו...