חז"ל מתארים לנו את המפלגות השונות בעם ישראל ביציאת מצרים:

תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ב הלכה ה

ארבע כיתים נעשו אבותינו על הים אחת אומרת נפול לים ואחת אומרת נחזור למצרים ואחת אומרת נעשה עמהן מלחמה ואחת אומרת נצווח כנגדן זו שאמרה נפול לים אמר להן משה התייצבו וראו את ישועת יי' וגו' וזו שאמרה נחזור למצרים אמר להן משה כי את אשר ראיתם את מצרים היום הזה וגו' וזו שאמרה נעשה עמהן מלחמה אמר להן משה יי' ילחם לכם וזו שאמרה נצווח כנגדן אמר להן משה ואתם תחרישון

השאלות שעולות על מאמר הגמרא:

1. 1.זו שאומרת נפול לים,היא המיואשת שרוצה לאבד עצמה לדעת,ואם כן היא פחותה אף מהאומרים נחזור למצרים,או אולי היא המשובחת ביותר שהולכת לפני המחנה לקרוע את הים ,כדוגמת נחשון בן עמינדב.?
2. 2.למה ה' דוחה את כל הכתות?אין אף אחת שצודקת?האומרת נלחם או האומרת נצווח אל ה'?
3. 3.מי משובחת יותר האומרת נלחם או הצווחת אל ה'?

קרבן העדה שם מפרש שהאומרים ניפול לים הם הצדיקים גמורים והאומרים נחזור למצרים הם הרשעים והאחרים הבינונים.אבל קשה לי עליו אחד שנראה מסדר הגמ' שמתחילה בגרוע ביותר ומתקדמת בסדר עולה,ושנים שאם כת זו צודקת וזה מה שהיה צריך לעשות למה ה' דוחה אותה שלא תיפול?

והנראה לענ"ד שכת זו הפחותה ביותר, היא אותם ששלח פרעה ממצרים וכלל לא יצאו מעצמם,ואמנם זו היתה גם עצת נחשון אבל מטעם הפוך לגמרי,הוא קפץ לים לא כמיואש אלה מתוך גישה שגם אם אין לי יכולת לפתור את הצרה שאני ניצב בה, עלי לפחות לפעול המעט שכן ביכולתי לפעול,הגם אם נראה לעין המסתכל מעשה לא שפוי,מעשה איבוד לדעת.,וסוף הישועה לבוא.

כעין זה אנו מוצאים גם בהתנהגות דוד המלך כמה פעמים,גם בהתנהגות יהונתן עם הפלישתים.

הכת השניה האומרת נחזור למצרים ,היא זו שנאמר עליה "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה",אלו המוכנים ללכת אחרי ה' רק אם הכל כשורה,אם יש צרות,אז ההסכם מבוטל.

הכת השלישית אומרת נעשה מלחמה,היא מכוונת על אלו שיצאו חמושים ממצרים,שצפו שיהיו מלחמות,ידעו שלעבוד את ה' זה לא רק הנאות אלה גם קשיים והתמודדויות והתכוננו לכך.אבל גם דרך זו ה' דחה,ולמה?מה החסרון בדרך זו?

הכת הרביעית אומרת נצווח אל ה',ונראה שהיא מכוונת לאלה שיוצאים ביד רמה,אם אכן זו המקבילה בפסוקים,הרי שאכן הם המשובחים יותר.ואם כן גם הצווחה אל ה' היא המובחרת ביותר.מכל מקום ה' (ע"פ הירושלמי) דוחה אותם ומצווה עליהם להחריש.אם כן מה החסרון בדרך זו?

והשאלה העולה מתוך הסוגיא אם אכן יש משמעות לסדר,ולא רק סדר הגמרא,אלה גם סדר הפסוקים בפרשה,וגם לשון הפסוק "ביד רמה" מורים שכת הצווחים הטובה מכולם,ואמנם בתרגום אונקלוס מתרגם את מה תצעק אלי במובן של: קיבלתי תפילתך ולא במובן של תרעומת על משה.

ההשלכה האקטואלית לימינו שלכאורה דרך החרדים,הנוקטים בשיטת תורה מגנא ומצלא,ומעדיפים לא לאחוז בנשק אלה בספר התהילים הנכונה יותר?

ראשית אנו צריכים להבין למה ה' דוחה את כל הכתות,ה' בא ללמדנו שאין אף דרך שתמיד טובה,או בלשון קהלת לכל זמן ועת לכל חפץ,והחידוש הכי גדול שלפעמים דוקא עצת המיואשים היא שתביא את הישועה לישראל.

שנית נראה שהיוצאים ביד רמה,לאו דוקא שיוצאים בלי נשקים,אלה אינם שמים את יהבם בחימוש,הם יוצאים ביד רמה, הם חיים בתודעה "ה' לי בעוזרי מה יעשה לי אדם",ולכן ההתעוררות הראשונה שלהם לצווח אל ה',אבל השניה כן לצאת להלחם.

שלישית נראה שבאמת ישנה דרגה שבה אין כבר צורך בכלי זין,אבל היא מושגת דוקא לאחר שיוצאים חמושים,או בלשון החסידות אפשר להגיע להמתקה לאחר ההכנעה.וכן לעתיד לבוא אנו מבושרים "וחרב לא תעבור בארצכם" ומזה למדנו שלפני כן, כן צריך לחרבות ונשקים.

יהי רצון שנזכה במהרה להכניע את אויבנו,ולא נצטרך יותר לחרבות.