1. כדי לחבר ולרומם את הנפשות הפשוטות, כמו אותן הבריות שאם מרן הראשון לציון לא יופיע בגלימה המלכותית, יקשה עליהם לקבל ממנו תורה, כך הברקים והרעמים מבשרים על הופעת הארוע המרכזי של האלף השלישי לבריאת העולם. 

2. מכיון שמתן תורה הינו ארוע בעל השלכות מרחיקות לכת לכל העולם, ישנה חשיבות שכל חלקי העולם ישתתפו במעמד. כמו שמובא במסכת שבת:

אמר ריש לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי? ה׳ יתירא למה לי?

מלמד שהתנה הקב״ה עם מעשה בראשית ואמר להם, אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובוהו(שבת פח ע״א).

מכיון שללא מתן תורה אין טעם בקיומו של כל העולם, לכן כל העולם בא לשמוח בשמחת מתן התורה, כל כוחות הטבע, כדור הארץ, כוחות השמים, הצמחים והחיות באו להראות את שותפותם. 

3. השם הופיע דוקא בקול דממה דקה, אבל כדי לשמוע את קולות הדממה היה צריך לקדם קולות ורעמים. אפשר לראות דוגמא לכך בכוחו של הניגון החסידי שתורם את השראתו דוקא לאחר השירה עם המילים. וכן בעבודת הנגינה של בני הנביאים אשר נועדה להכינם לקבל את השראת הנבואה עליהם. וכך גם עבודת הלויים בבית המקדש בשירה ובנגינה, כדי לשמח ולהכשיר הלבבות להשראת השכינה. וכך גם במעמד הר סיני, סיפקו כוחות הטבע בניצוחו של הקב״ה את המוסיקה המתאימה.

4. זוהי דרך הופעת המלכות בעולם. 

במלכי ארץ ובמלכות הרקיע: רוח, רעש, אש, קול דממה דקה. 

כשהמלכות מתחילה להיבנות, היא עוברת התמודדות מול האויבים מבחוץ, וזוהי האש, אש המלחמה. וגם עוברת התמודדות עם מחלוקות פנימיות. על ידי השכנת שלום בין חלקי האומה השונים צומחת ומתיצבת המלכות. 

גם הופעת מלכות השם בעולם, צריכה לעבור שלבי הכשרה דומים וזהו שאומר השם לאליהו הנביא:

וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה, וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה, לֹא בָרוּחַ יְהוָה; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה.  יב וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה.

5. תפקיד כל הקולות והברקים דוקא כדי להרחיק מלב הבריות כל מחשבה על גשמיות האלוה. כדי שאף אחד לא יטעה לחשוב שיש לרבונו של עולם איזה שהוא מראה גשמי. בבחינת יתרון האור מן החושך, השקט מן הרעש וכדו׳   

לאחר כל הרעמים והתפאורות, כולם הבחינו שדבר השם הגיע אליהם ללא כל תפאורה, ללא רעמים וללא תמונה. 

זהו שאומר משה רבנו בנאומי הפרידה שלו מבני ישראל ערב הכניסה לארץ:

וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.