התורה בפרשת מקץ מספרת לנו על יוסף כשהוא כבר המשביר לכל ארץ מצרים, ואחיו באים למצרים לשבור אוכל. יוסף קורא להם מרגלים ואוסר אותם:

וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ: {ב} וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת: {ג} וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם: {ד} וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו כִּי אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן: {ה} וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: {ו} וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה: {ז} וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל: {ח} וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ: {ט} וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם: {י} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל: {יא} כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים: {יב} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת: {יג} וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ: {יד} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם: {טו} בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה:

אז למה הוא ככה מתעלל בהם?

והנה התורה אומרת: וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם. ברור מכאן שהתנהגותו קשורה לחלומותיו. אך את חלום האלומות פתרו האחים שכוונתו שהם יבואו להשתחוות לו, וזה לכאורה כבר התגשם ברגעים אלו, ומה טעם להעמידם כמרגלים? לכן מפרש הרמב״ן שיוסף ראה כאן רק את ראשית התגשמות החלומות, והבין שצריך שיתגשמו במלואם, ולזה התחכם איתם כי ידע שהחלומות יתגשמו. 

אור החיים מפרש:

ועשה כן להביא בנימין כמו שגילה לבסוף, גם לבחון בהם באמצעות המתגלגל לידע מחשבותם אליו באותו מצב, ונתגלה לו כי מתחרטים הם על אשר כבר עשוהו ולחטא יחשבוהו:

אור החיים מציין שני דברים:

רצה שיביאו את בנימין אחיו

ורצה לחשוף את מחשבותם אליו. 

שיבוא בנימין- או כדי שתתגשם נבואתו במלואה או לצד אהבתו וגעגועיו לאחיו לבנימין, או כדי לבחון באמצעותו אם הם כבר חזרו בתשובה שלמה על מעשה מכירתו. 

וגם לחשוף את מחשבותם- יש בזה כדי שיוכלו לחזור בתשובה שלמה, ואכן בזה שהאחים מסרו את נפשם על בנימין הם תיקנו את חטאם ליוסף. ויתכן שגם בסבל שגרם להם יוסף התכוון שיהיה לכפרת עונם. ובכך גםלתת להם יכולת להביט לו בפנים לאחר שיתודע אליהם.  

ותכלית הכל הוא להביא את השלום למשפחה. על יוסף רובצת משימה שקיבל מיעקב אביו והיא טרם הושלמה ״ לך נא ראה את שלום אחיך״. יוסף מבין את חלומו על האלומות שבא לומר שיש בכוחו לקומם את האלומות של כל אחיו. לא כמשתרר אלה כמשביר. והשתחוית האחים אליו לא בכפיה אלה ברצונם הם. 

מה טענתו של יוסף שבבוא אחיהם הקטון יאמנו דבריהם, והלא אם מרגלים הם כמו שהוא טוען כלפיהם, אזי גם שקרנים הם, ויביאו איזה אדם מן השוק או איזה עבד ויאמר שהוא בנימין אחיהם. אז מה הטענה שבוא בנימין למצרים יוכיח שאינם מרגלים?

נראה שלזה יוסף אסר את שמעון אחיהם. עכשיו אם יביאו אדם זר, יוכל יוסף לשאול את שמעון אם מכירו. או יעשה מסדר זיהוי בו יעמיד את הבחור שיביאו עם עוד אנשים ושמעון לא ידע מי הוא ״אחיו״. 

לכן האחים לא יכולים להרשות לעצמם להביא מישהו אחר. 

וכשיוסף משחררם לאחר שלושת ימי המאסר מלבד שמעון הם מתודים ביניהם ואומרים:

{כא}  וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת: 

זה מדהים כיצד יוסף הצליח לחשוף את כוחות התשובה שבקרבם. הם לא אמרו זאת ביום הראשון למאסרם, גם לא בשני, רק בשלישי ורק כשיצאו מהמאסר. יתרון האור מן החושך. התשובה היותר גבוהה שלהם תחשף בהמשך כאשר יהודה יתנדב להיות עבד במקום בנימין לאחר עוד תרגיל שיעשה להם יוסף. 

 

בברכה בעז מלט

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. "> This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.