בס״ד לפרשת שופטים שנת תשוע״ה

איזה פסוק, ממש לא יאומן: כשתבוא/תרצה להילחם עם מישהו -אז תקרא לו לשלום. אם הכוונה לומר לנו שמוטב לנו להימנע ממלחמה, ישנן דרכים יותר ברורות לומר זאת, אבל אפשר שבא לומר לנו שמטרת המלחמה תהיה להגיע לשלום המיוחל, או לומר שהקריאה לשלום הינה הדרך הכי טובה להילחם באויבים. דוגמא לזה מצאנו במלחמה עם סיחון מלך האמורי, כאשר ישראל פתחו בקריאה לשלום, סיחון לא השלים ואף יצא נגדנו למלחמה מחוץ לעריו המבוצרות וניגף במלחמה. בעוד שאם היה נשאר במבצריו היה קשה לנו לנצחו.

המשך הפסוקים מבהירים לנו שהקריאה לשלום איננה כמקובל היום להגדיר שלום, אלא יותר כמו הצעת כניעה. לכן בפסוק הבא:

וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ: מס כמשמעו ועבדות כמו שרות לאומי וכדו׳. 

בכל אופן עדין יש עדיפות וקדימה להימנע משפיכות דמים, והשגת המבוקש קרי כניעה של האויב ללא קרב. 

נחלקו הפרשנים האם הקריאה לשלום צריכה לקדם לכל מלחמה שהיא, או שמקומה רק במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצוה לא קוראים לשלום וישר פותחים במלחמה. מובא במדרש ״ספרי״ (מדרש קדום מתקופת התנאים) שבמלחמת הרשות הכתוב מדבר, והביאו כאן רש״י. אבל רוב הפרשנים חולקים עליו וסוברים שהקריאה לשלום קודמת לכל המלחמות בין מלחמות רשות ובין מצוה. מלחמת מצוה הינה מלחמת עזרת ישראל מיד צר ומלחמת ירושת הארץ. ומסביר הרמב״ן את כוונת הספרי שהובא ברש״י שהמדרש מדבר ביחס להמשך הפרשיה בתורה: אם לא תשלים עמך, שבמלחמת הרשות הדין שונה ממלחמת מצוה. גם נחלק הרמב״ן על רש״י בתנאי ההשלמה עם שבעת העממים, לרש״י רק אם יתגיירו יפטרו בשלום ואילו לרמב״ן וכן לרמב״ם סגי שיקבלו על עצמם את 7 מצוות בני נח, והם לא צריכים להתגייר כדי שנשלים עימם. 

ונראה לענ״ד שהתורה בכוונה נתנה אפשרות להבין שבמלחמת מצוה אנו פטורים מלקרוא לשלום, כי פעמים שבמלחמת מצוה, אם נקרא לשלום נאבד את יתרון ההפתעה ונפגע ביכולת הניצחון של האויב, לכן פעמים שאנו נזקקים לשיטת רש״י הסוברת שאנו פטורים מהקריאה לשלום. אבל ככלל גם במלחמת מצוה, אנו מצווים לקרוא לשלום.  

וקראת אליה לשלום- על דרך הרמז אומר אור החיים הקדוש שהפרשה רומזת ליחס הנשמה לגוף. ובאה התורה ללמדנו שהדרך המועדפת בעבודת המידות, לקרוא לגוף לשלום. שאם ייכנע לנשמה והיה לך למס- שייתן מעשרות וצדקה  מממונו, ועבדוך- כעבד הירא מרבו לבל נטות מדבריו, ויקבל הגוף על עצמו לקיים המצוות- שלום יהיה לו לגוף. הכוונה לא לבטל לגמרי הנאות עולם הזה, אבל לתחום אותם כפי הדרכת התורה.  אבל אם הגוף( הנפש בבהמית) יצא למלחמה עם הנשמה, יצווה השם לעשות עמו מלחמה בסיגופים וכדו להחליש כוח הרע שבו. 

הכלל בעבודת המידות להשתמש בכוח המינימלי הנצרך כדי שהגוף ייכנע לנשמה, כי החלשת הגוף בסיגופים סופה  שגם תפגע ביכולת הנשמה לעשות טוב. 

ואם קראת לנפש הבהמית לשלום ופתחה לך אפילו פתח קטן כפיתחו של מחט, הקב״ה יפתח לך כפיתחו של אולם. 

בברכה בעז מלט