על בחירת אהרן הכהן וצאצאיו למשרת הכהונה

בס״ד פרשת תצוה התשע״ח

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן.

 

לדעת אור החיים הקדוש, משה בקרוב אהרן לתפקיד בעצם קרב את עצמו אל השם. כי כשהשם הפציר בו שייקח את המנהיגות ומשה ניסה להתחמק פעם אחר פעם, משה גרם לעצמו להתרחקות מה מהשם יתברך. עכשיו נגזר שיעביר את הכהונה לאהרן ולבניו. ובזה שמשה קרב את אהרן לתפקיד הכהן הגדול בזה גם קרב את עצמו ותקן את הפגם שאחז בו. 

לדעת הכלי יקר לעומת זאת, אהרן בשל שותפותו בחטא העגל התרחק מהקדושה כמו כל בכורי ישראל שנפסלו מהכהונה בחטא העגל. לזה קרבו משה רבינו. יכולתו של משה לקרבו נבעה מראות משה את אחיו כחצי בשרו ואפשרה את כפרתו. בנוסף לזה אומר הכלי יקר שזכותם של ישראל עמדה לאהרן לזכותו ולקבלת התפקיד, בזה שהוא שליח הצבור. לזה נאמר מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

אפשר לומר על פי דבריו, אמנם רבץ קטרוג על אהרן בשל שותפותו בחטא העגל, אבל מכיוון שהיה זה אך ורק מאהבת ישראל שבו, שכן היה אוהב שלום ורודף שלום, והוא בוודאי שלא רצה בעשיית העגל, אלא ניסה להרוויח זמן בתקוה שבינתיים משה ירד מן ההר, לכן התכפר לו החטא. ולכן נבחר לתפקיד הרם והנישא. 

לדעת האבן עזרא, למה נבחר אהרן הכהן? בזכות אשתו אלישבע שהייתה צדקת ואחות נחשון. ועוד שמשה רבינו היה עסוק ללמדם מצוות ולדון את ישראל,  לכן נבחר אהרן.

 ונראה לומר להבנת שיטתו, הלא נפסק להלכה שכהן אסור לישא גיורת, שהתורה הזהירה את הכוהנים שלא יישאו אישה גרושה, זונה או חללה. אבן עזרא מאיר לנו שהתפקיד שהאדם מקבל, הוא בעומק תפקיד משפחתי, מאחורי כל אדם גדול עומדת אישה גדולה. כמובן שגם ציפורה אשת משה, כמו אלישבע אשת אהרן הייתה צדקת, ולמשה רבינו, צפורה לא הייתה למכשול לרום השררה שהוא קיבל, אז למה לכהונה איננה מתאימה?

אבל התשובה הינה כך, שררת הכהונה באה לגלות את הקדושה הטמונה בישראל, הקדושה הטבעית. אהרן בעבודת הכפרה שלו שהיה עושה לכפר על כל ישראל, היה בא לחשוף את היות ״כולך יפה רעיתי ומום אין בך״( שיר השירים), והגיורת לא מתאימה לזה. הגרים אהובים מאוד לפני המקום, אבל מלידתם לא נולדו אל הקדושה, אלא מבחירתם בקדושה, החליפו את טבעם המולד בטבע שני. לשררת המלכות והתורה שקיבל משה רבינו צפורה התאימה להפליא, אבל לשררת הכהונה לא. 

אם ננסה לגשר בין הפרושים השונים נאמר כך: משה רבינו ״הפסיד״ את תפקיד הכהונה, או גילה שבעצם איננה באורח קבע שייכת לו, בשל מעלת הענווה המדהימה שהייתה לו. אולם ממש מאותה מעלה זכה להיות מקבל התורה, מה שלא זכה אף אדם בעולם. אולם ענווה זו גרמה לו להתרחקות מה מהקב״ה.

 בחניכתו את אהרן, בהקריבו את אהרן אליו , זכה גם משה לתקן את הריחוק מה שנגרם בשל ענווה זו. 

אהרן הכהן לעומת משה היה ״חזק״ במיוחד במידת האהבה שלו, ״ וראך ושמח בליבו״, אהבת ישראל העצומה שבקרבו זיכתה אותו להיות המתאים לתפקיד הכהונה, לתפקיד איש התקשורת שבא לכפר ולחבר בין ישראל לאביהם שבשמים. אולם מעלה זו הביאה אותו להיות ״שותף״ למעשה העגל, ולכן היה זקוק לעזרת משה אחיו שאצלו כמובן גם הייתה אהבת ישראל עצומה בוערת בקרבו, אבל מידת הענווה כלפי ריבונו של עולם גברה עליה, ולכן יכול היה לטפל בחוטאים בחטא העגל, גם יכול היה לרומם את אהרן אחיו ולחברו לתפקיד הכהונה. 

בזה גם באנו להבין מדוע הכוהנים צוו בבגדי הכהונה ואילו משה רבינו היה משמש בבגדי לבן בקודש כמו בקודש הקדשים, משה הרגיש תמיד כמו שהיה מרגיש הכהן הגדול בכניסתו פנימה לקה״ק. או נאמר שלמשה כל השנה הייתה כמו יום הכיפורים, הוא תמיד עמד נוכח השם.  

בברכה בעז מלט