בס״ד לפרשת כי תשא התשע״ט

בפרשתנו לאחר שהקב״ה מצווה את משה את כל הציוויים הנוגעים להקמת המשכן, בניית הכלים ומשיכתם, השם מצווה על השבת, וכך מובא:

{יב} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {יג} וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה מְקַדִּשְׁכֶם: {יד} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ: {טו} שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַי-ה-וָֹ-ה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת: {טז} וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: {יז} בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְ-ה-וָֹ-ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: (ס) 

העסיקה את הפרשנים השאלה, למה אומר הכתוב אך את שבתותי, לשון שבאה למעט, את מה היא ממעטת?

רש״י מפרש שהכתוב ממעט את בניית המשכן שמלאכה זו לא דוחה את השבת. 

הרמב״ן מקשה עליו שהכלל הוא שכאשר מופיע ״אך״ הוא בא למעט את הנושא עליו מדבר, דהיינו אנו צריכים למצוא היכן ממעט את השבת ולא את המשכן ? ומביא סיוע לשיטתו מהתלמוד הירושלמי, שם לומד רבי אבהו מהלשון אך את שבתותי, שספק פיקוח נפש דוחה שבת. וכן למדו מכאן שברית מילה דוחה שבת, וכן למדו שעבודת הקרבנות של הצבור דוחה שבת. 

ומאין לנו ללמוד שספק פקוח נפש דוחה שבת? מבאר אור החיים למה אומר הכתוב:  כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה מְקַדִּשְׁכֶם: ?

אומר אור החיים: וגמר אומר כי אות היא ביני וביניכם פירוש ואם כן אם אין שומר אין שבת, ואומרו לדעת כאן נתחכם ה' להודיע שקדושת נפש ישראל גדולה מקדושת שבת שזה נדחה מפני זה ודבר פשוט הוא שהקטן הוא הנדחה מפני הגדול, והוא אומרו לדעת פירוש בזה אתה יודע כי אני ה' מקדשכם יתגדל ויתקדש שמו יתברך: (עד כאן לשונו)

בכל אופן מה תשובה נענה לרמב״ן? כיצד ״אך״ ממעט את השבת ורש״י אומר שממעט את מלאכת הקמת המשכן? ( אגב גם הרמב״ן מסכים שבניית המשכן לא דוחה שבת, הוא לומד זאת מעצם סמיכות מצוות השבת למצוות בניית המשכן)

עונה השם משמואל, שהמשכן במציאותו בתוך עם ישראל היה מזכך את לבם ועוזר להם לברר את הקדושה מהחול שבנפשם. וכידוע מלאכת בורר אסורה בשבת. שבת לא נועדה לעשות תיקונים וברורים בעולם בכלל ובנפשנו בפרט, לכן אסורות מלאכות התיקון והברור בשבת. יוצא שאמנם השבת ממעטת את מלאכת בניית המשכן שלא דוחה שבת, ובזה גם ממעטת השבת את עצמה ומגלה לנו כלל מענין מאוד : כשאתה ממעט מישהו אחר אתה גם ממעט עצמך. כל דבר שממעט דבר אחר בזה גם ממעט עצמו. ועל דרך זו אמרו חכמינו שכל הפוסל -במומו פוסל. 

נאמר בסגנון אחר יש לשבת מעלה מיוחדת, היא מעין עולם הבא, עולם שכולו טוב. היא מאירה לנו מאור המנוחה, המנוחה שלאחר גמר התיקונים, המנוחה של העולם הבא. המשכן לעומתה נועד לקדש אותנו, לרומם אותנו. מצד אחד מלאכות המשכן התמידיות דוחות את השבת, כמו שהשם מחיה את העולם תמידים כסדרם אף ביום השבת. זו בעצם הרחבה של המושג פקוח נפש דוחה שבת. אם הצלה של אדם דוחה את השבת, החייאתו היום יומית גם דוחה שבת, וזה בא לידי ביטוי בקרבנות התמיד שהיו מוקרבים אף ביום השבת. מצד זה המשכן נמצא מעל לדרגת השבת, הנה הוא דוחה את השבת. 

אבל מצד שני מלאכת בנייתו נדחתה מפני השבת, כי השבת שייכת במהותה לעולם שמתוקן והמשכן שייך לעולם הזה, והוא חלק ממלאכת תיקונו. 

בעולם הזה המשכן מגלה קדושה וחיות עליונה הדוחה את השבת. ובעולם הבא השבת היא העליונה היא המלכה. 

המנוחה ביום השבת נועדה לחבר אותנו ולהכין אותנו ליום שאחרי, לעולם השלווה. ונועדה לעזור לנו לחשוף בקרבנו את החלק הזה של המנוחה. בלי עולם המנוחה אין כל תועלת בעולם העמל. ומצד שני מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, אנו צריכים את העמל כדי להכין כלים לעידן המנוחה. 

הרמח״ל מבאר בדרך השם שתכלית עולם הבא לתת לכל אחד ואחד את שכרו המגיע לו, מה שלא יכול להתרחש באופן מלא בעולם הזה. נמצא שהעולם הבה נועד לצורך הפרט. זה מסביר לנו למה קרבנות יחיד אסורים בשבת ורק קרבנות הציבור מותרים. כי מצד היחיד השבת במעלה עליונה יותר מהמשכן. ומצד הציבור להיפך, המשכן גבוה מהשבת. 

למה נאסרו המלאכות בשבת?

בצבור הרחב מסתובבת המחשבה שהמטרה הינה לנוח, לא לעבוד קשה. אבל כמובן הנושא עמוק הרבה יותר. הנושא הוא לא כמה קלוריות אנו שורפים בשבת, אז מה כן?

לפי הסבר השם משמואל שהבאתי למעלה, אי אפשר לעשות מלאכה בשבת, דהיינו אנו לא יכולים לעשות תיקונים בעולם ביום זה, אז בשביל מה לטרוח אם ממילא לא נועיל כלום. האיסור בעצם מבטא את ההכרה ששום דבר טוב לא יצא מזה שנעבוד בשבת. אז למה מחלליה מות יומת? מי שמחלל השבת לא מכיר שתכלית החיים הפרטיים להגיע לשבת. לא מודה שיש לעולם בורא, מנהיג תכלית ושופט. אז בבוא יום המות, לשיטתו של מחלל השבת, מות יומת ללא המשך ותקוה. 

ולפי ההסבר שהבאנו קודם, השבת הינה מסלול הכנה לקראת עולם המנוחה, מי שלא עובר את הקורס אין לו דרך להתמודד בהצלחה ולהשיג את המנוחה המיוחלת, לכן מות יומת. 

אמנם השם חפץ לבלתי ידח ממנו נדח. הרבה שליחים למקום לעורר אותנו לשוב בתשובה ולהתאהב ולחפוץ בקיום שבת המנוחה. 

שִׁמְרוּ שַׁבְּתותַי

לְמַעַן תִּינְקוּ וּשבַעְתֶּם

מִזִּיו בִּרְכותַי

אֶל הַמְּנוּחָה כִּי בָאתֶם

וּלְווּ עָלַי בָּנַי וְעִדְנוּ מַעֲדָנַּי. (קטע מפיוט לשבת שחבר רבי שלמה אבן גבירול)