בס״ד לפרשת בהר התשע״ט

בפרשת בהר מובאת מצות היובל:

{ח} וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה: {ט} וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: {י} וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: {יא} יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ: {יב} כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: {יג} בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ: (ויקרא כה)

ובכן התורה מצווה אותנו להעביר שופר ביום הכיפורים של שנת היובל( דהיינו להעביר בין כל האנשים את השופר על מנת שיתקעו בו). לקדש שנה זו ולקרוא דרור בארץ לכל יושביה. גם בשנה זו אסור לזרוע ולחרוש את השדות. ואסור לקצור ולבצור כשאר השנים באופן מסחרי.

וצריך עיון מה המיוחד ביובל בשונה מהשמיטה? למה אומרת התורה להעביר שופר ולא לתקוע בשופר ?

למה דוקא ביום הכיפורים?

ומה פרוש המילה יובל ?

עיון בפסוקים מלמד שבשנת השמיטה התורה מדברת על שביתה ועל מנוחה. ואילו השורשים הפעילים במצות שנת היובל הינם דוקא של תנועה: כך פרשו האבן עזרא והרמב״ן את המילה יובל משורש יבל, כמו מוביל, יבול וכדו׳. וכך גם פרש הרמב״ן את הדרור שאנו צריכים לקרוא בשנה זו, כמו דור הולך ודור בא, בדמיון לו הדוור והדאר. וכן התורה חוזרת כמה פעמים ומשתמשת בשורש שוב: תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וכדו׳. וכן תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם. פשוט שהמצווה הינה לתקוע בשופר, אולם הלשון מדברת על העברת השופר בכל ארצנו.

למדנו מכאן שלמרות שיש משותף לשמיטה וליובל, בשתיהן אסורה עבודת האדמה, אבל שונות הן זו מזו שבשמיטה המשימה לשבות ולנוח, וביובל כולנו מצווים לצאת לחרות.

כבר דברתי בעבר שבשמיטה התורה עדיין מדברת על שדך וכרמך. אמנם אנו מצווים להשבית הארץ, להפקיר התוצרת שבעצי הפרדס אבל השדה והכרם שלנו ונשארו שלנו! לעומת זאת ביובל אין בתורה כבר דיבור על שדך וכרמך, על שדות ששיכים לנו, ויותר מכך, התורה מדברת על כך שאנו ביובל נשוב לאחוזות ולנחלות. התנועה תהיה שלנו למקומנו, כביכול הארץ היא האדון ואנו שייכים לה.

הרכושנות-משימה מאוד קשה למין האנושי הינה להשתחרר מיצר הרכושנות. כל העולם הגשמי נסוב סביבו. בשלב ראשון התורה מציבה לנו משימה ענקית, לפתוח את שערי כרמנו במשך שנת השמיטה ולתת לכל דכפין לבוא ולבצור ענבינו שטרחנו ועמלנו בגידולם כה רבות. לברך אותו ולשמוח איתו באוכלו מיגיע כפינו. זה אתגר מאוד גדול.

ביובל אנו מצופים להתעלות עוד מדרגה ולהכיר שכל הארץ של השם היא. אנו צריכים להעביר שופר בכל ארצנו. השופר מבטא שחרור וחרות. אנו, אפשר לומר מחזירים ביובל את כל הארץ לרשות השם. פעולה זו יוצרת חלוקה מחודשת של הנחלות לכולם, וכך גם אלה שמשך השנים נאלצו למכור את נחלתם זוכים לחזור אליה.

ומה קורה בעולם הרוחני? ההשבה של הכל לידי שמים היא הנותנת לנו דוקא למצוא את מקומנו, לגלות עת עצמנו. להשתחרר מהשעבוד לחומר ולשוב לאחוזתנו.

יום הכיפורים הינו היום המיוחד בשנה שבו מתגלה שאין עוד מלבדו. גם שורש הכפרה נעוץ בהכרה שהכל בידי שמים, ממילא השם היה שותף גם בנפילות שלנו- אז הוא יכול למצוא פתח לסלוח ולכפר לנו. חז״ל דרשו את הפסוק יָמִים יֻצָּרוּ ולא [וְלוֹ] אֶחָד בָּהֶם.(תהלים קלט טז) על יוה״כ. לכן בחר השם ביום זה כדי לחשוף שכל הארץ שייכת להשם, וכדי לשחרר את כל האנשים מעבדותם לחומר ולהחזירם למקומם הטבעי הרוחני.

ובזה באתי גם לנסות להבין את נושא בית מושב עיר חומה. זו הלכה שגם מובאת בפרשתנו, אומרת התורה שכל האנשים חוזרים ביובל לאחוזתם, אולם בית הבנוי בעיר מוקפת חומה שנמכר, אם המוכר לא גואל הבית בשנה הראשונה למכירה שוב אין גאולה לבית ואיננו חוזר לבעלים הראשון. מפרשי התורה מתקשים להסביר את השוני בין בתים אלו לבתים אחרים, נאמרו לזה פרושים שונים. על פי דברינו שכל הנושא ביובל הוא בחזרת האנשים למקומם ולא בחזרת הנחלות למקומם. הנושא הוא בתנועה /שחרור של האנשים, ממילא הנחלות הפרוזות הן הנחשבות למקום מחיה לאדם, הן המבטאות את גן עדן. ביובל נשוב למקומנו, ואילו בית בעיר חומה לא יהיה נצרך לנו לבני האדם במדרגת גן עדן. בשחרור שלנו מיצר הרכושנות, כשנחיה באוויר נקי ומתוקן שבו השם דואג לכל מחסורנו ולנו נותר רק לקטוף פרות מהעצים לשבח ולהתענג על השם, בתי ערי החומה יישארו ריקים מאין יושב.

כיום אין לנו עדין שמיטה ויובל מהתורה, כי הם תלויים בישיבת רוב עם ישראל בארץ, אולם מתקרבים אנו ב"ה ליום הזה שבו רוב ישראל יושבים על אדמתם, יחד עם השמיטה והיובל גם חזרת הנבואה והשראת השכינה תלויים ביום זה. בשורות טובות.

בברכה בעז מלט