בס"ד לפרשת תולדות התש"פ


כשאנו מתבוננים על דמות אבות האומה, קל לנו להתאהב באברהם אבינו, האדם הגדול בענקים. מי שחלם לתקן את כל העולם. להביא לו את בשורת אמונת היחוד, את חיי המוסר והצדק. גם אנו יכולים להתאהב ביעקב אבינו. הוא הצליח להתמודד מול כל הרשעים שסבבו אותו. הקים משפחה לתפארת, והיה בחיר האבות.

אבל מה אנו לוקחים מיצחק אבינו? לכאורה הוא היה ותרן פסיבי. נתן לכולם מסביבו לנהל לו את החיים. בעקדה, בבחירת אשתו, בהצקת הפלישתים שסתמו לו הבארות וגם גרשו אותו מגוש קטיף. רצה לברך את עשיו? בא יעקב בשליחות אימו ולקח את ברכתו.

בבואי ללמוד ולהבין את הנהגת יצחק אבינו אינני רק עוסק בהיסטוריה או בתורת האבות, אני בא בזה לנסות להבין את דורנו אנו והנהגתו, כי כפי שאבאר בהמשך, לענ"ד אנו כיום בדור הזה מקבילים ליצחק אבינו, ובהבנת עניינו גם נבין את הקורה עימנו היום.
ראשית אומר בקצרה, יצחק אבינו אכן היה בעמדה של יראה וענווה מול הקב"ה. לכן בעקדה לא היה ליצחק ניסיון גדול מצידו, כי רצון השם עומד מעל הכל. מול הפלישתים אמנם יצחק לא נלחם, אבל הוא היה עקשן שלא ויתר ולא נסוג מתוכניתו. הוא היה דבק בהשם וידע על נכון שההתרחקות מהפלישתים שאמנם בשלב ראשון נדמת כחולשה- תביא להתייבשות שלהם ולניצחון עליהם. והוא הצליח בזה. כדי לשאת אשה, הוא אכן לא יצא מהארץ, כשם שלא יצא בזמן הרעב ובכלל, והשם הצליח דרכו גם בזה. עליו מעיד הכתוב שאהב את רבקה.  גם הברכה שיעקב השיג ממנו במרמה, כשהוא חשב שמברך את עשיו, יצחק הבין שמשמים היא נועדה ליעקב, ולכן אמר "גם ברוך יהיה". הוא היה החקלאי היחידי בין האבות וראה ברכה עצומה בעבודת האדמה. בסך הכל השם הצליח דרכו בכל מה שעשה.
• אמרו חז"ל (פסחים פח)אברהם קראו הר. יצחק קראו שדה. ויעקב קראו בית. יצחק היה איש השדה. הוא יצא לשוח בשדה. מה עשה יצחק עם החלום של אברהם? לשיטתו יקח זמן עד שנגיע למימוש חזונו של אברהם אביו. ובינתיים אנו צריכים להתחזק בעבודת השם שלנו. יצחק יוצא להתבודד בשדה.

• בחז״ל יש שלוש עברות חמורות במיוחד שנחשבות ראשי הקלקול: עבודה זרה- שורש הרע שבין אדם למקום.  גילוי עריות- בין אדם לעצמו. שפיכות דמים- בין אדם לחברו

שלושת אבות האומה תיקנו שלושת קלקולים אלו, כיסוד לבניין האומה:

אברהם בנה את מידת האהבה המתקנת את יצר השפיכות דמים. 

יצחק בנה את מידת היראה המתקנת את יצר העבודה זרה. 

ויעקב בנה את מידת השמחה המתקנת את יצר גילוי עריות. 
למדנו שבתקופת יצחק, הושם הדגש על הנהגת מלכות שמים. ממילא הצטמצם מרחב הפעילות האנושית היוזמת מעצמה. כנגדה בנה יצחק אבינו את הביטחון בהשם.
• נחלקו חכמי ישראל ( מסכת סנהדרין צז) האם הגאולה תלויה בתשובה או לא. נפסק להלכה כרבי יהושע שהגאולה לא תלויה בתשובה. אכן עיננו הרואות שעם ישראל התקבץ כבר ברובו לארץ ישראל, אפילו שטרם חזר בתשובה. אולם רבי אליעזר לא קוטל קנים בנהר, וגם רבי יהושע מסכים שהתשובה מהווה נדבך חשוב בתהליך הגאולה. בדורנו אנו עדים לתהליך חזק באומה של חזרה בתשובה. של בירור הזהות העצמית שלנו.  בספרי ההיסטוריה עוד עשרים שנה שיסכמו את דורנו יכתבו עליו לענ"ד שזהו דור התשובה.
רבותי ההיסטוריה חוזרת. שום דבר לא אבד, לא נשכח.(חיים חפר) או בלשונם של חכמינו מעשה אבות סימן לבנים. ( תנחומא ט). האם היא חוזרת באותו כיוון או בכיוון הפוך? כוונתי לשאול האם תופיע תקופת אברהם לאחריה תקופת יצחק ולבסוף תקופת יעקב, או להפך תקופת יעקב, אחריה תקופת יצחק ולבסוף תקופת אברהם? חז"ל אומרים: אין חותמים אלא בך( פסחים קיז) שנאמר מגן אברהם. למדנו שהיא חוזרת לאחור. למדנו שכדי לממש את חזונו של אברהם, להאיר את כל העולם, צריך קודם לכן לממש את חזונו של יצחק אבינו. הטענה שאני מנסה כאן להוכיח היא שאנו היום נמצאים בתקופת יצחק. ומתקדמים במהירות לחזונו של אברהם אבינו.
המהר"ל מפראג (בנצח ישראל) מבאר את מהלך ההיסטוריה של עם ישראל במבנה כזה: בית ראשון היה בית של הכלל. בית שני היה בית של הפרט.  בית שלישי יהיה בית משולב של כלל ופרט. בבית ראשון האדם הפרטי לא היה נחשב, אבל האומה בכללותה היתה בשיא תפארתה. בבית שני לא היתה מלכות כמעט בכלל. אבל עולם התורה בנה את אורחות חייו של הפרט וקידם אותו במישורים רבים. הבית השלישי ישלב בע"ה את הצלחת חיי הפרט עם בנייה של אומה לתפארת.  בשולי דבריו, אנו מבחינים שאף בתוך מהלך בנית הבית השלישי אנו עוברים את השלבים האלו, ראשית התנועה הציונית התאפיינה בהופעת כלל חזקה. הדבר מתבטא בתופעת הקבוץ. בחיי צנעה. במסירות נפש של היחידים למען הכלל ועוד. לעומת זאת בדור הזה אנו רואים עיסוק מאוד משמעותי בחיי היחיד. רכושנות, מימוש עצמי, זכויות הפרט ועוד. נקווה שהדור הבא ידע בע"ה לשלב את השניים. כמו בדורנו גם יצחק אבינו התרכז בחייו הוא ועבודת השם שלו. ולכן אנו רואים מגמה של התחזקות הרוחניות בתקופתנו. בדומה ליצחק אבינו שהיה איש הרוח שבין האבות.


אל תיראי תולעת  יעקב ( ישעיהו מא יד)
מבאר את המשלת עם ישראל לתולעת, הרב צבי טאו שליט. לתולעת ישנם שלושה שלבים בחייה: תולעת, גולם ופרפר. שלב משיח בן יוסף הוא שלב ראשון בתחייתנו בו היינו עסוקים בכלכלה וביטחון בדיוק כמו התולעת. שלב שני מופיע הגולם. כלפי חוץ לא רואים התפתחות. אבל בפנים מתחוללת מהפכה מדהימה. ובשלב האחרון יוצא הפרפר במלוא תפארתו, אז מי שמתוסכל ממה שקורא בימינו, ברצוני לעודד ולומר לו: אל תיראי תולעת  יעקב. אנו עכשיו נמצאים בגולם. כלפי חוץ יש לנו ההנהגה מבולבלת. אבל בפנים, האומה עוברת תהליך מדהים! עוד מעט קט ויהפוך לפרפר מרהיב.


• ברצוני לקחת לדוגמא אחת מרבות את עקירת גוש קטיף.  כמובן שמלכתחילה אני לא מזדהה איתו. אבל בדיעבד אנו מבינים שככה השם הוביל. התיישבו היהודים באדמת החולות של ארץ הפלישתים והפריחו השממה. הביאו ברכה גדולה גם לשכנים הערביים.  באו הפלשתינים וסתמו את בארות המים. ובפרשתנו מובא:  וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ, יְ-ה-וָ-ה.  וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד. וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים. וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו--סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-יִצְחָק:  לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, יִצְחָק; וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר, וַיֵּשֶׁב שָׁם.   וכמו אז כן עתה ברחנו מעזה בתקווה שהם יעזבונו לשלום ולא היא. וכך מופיע בהמשך הסיפור:  וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים. וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה. 

מתסכל מישהו? אבל נא לזכור הסוף היה דווקא טוב. בסוף הפלישתים באו וביקשו לחתום איתנו שלום. נכון זה עוד לא קרה עכשיו אבל ליצחק כן. אינשאללה בקרוב בימינו.

מה גרם להם לעשות תשובה? הם ראו שיצחק מצליח בכל מעשהו והנה הם רק יורדים מטה מטה.

אז למה לצפות היום? תהיה פה התערבות שמימית שתלמד את אויבנו לקח נוקב. ( אני מדבר על מפלת גוג ומגוג) ואחריו? נגיע לשלום המיוחל בע"ה.
• מה הערבים עושים כאן בסיפור? צריך לזכור שיצחק וישמעאל שייכים לאותה תקופה. גם ישמעאל מרומם את השם. אבל במקום לזרוע האדמה הוא בוחר להיות איש חמאס. בכל אופן למרות שהם לא מזרע פלישתים הם כך מכנים עצמם ויש דימיון ביניהם.
לסיכום דברי, ההיסטוריה חוזרת! ועכשיו אנו עוברים בתקופת יצחק.  אנו יכולים לראות קווי דימיון בין ההנהגה בדורנו שלא מחזירה מלחמה של ממש לאויבים. שככלל לא מובילה את המדינה לשום מקום. אבל חולמת רחוק ולא נכנעת. להנהגת יצחק אבינו שכלפי חוץ ללא עשה מלחמות.  אבל היה עקשן בדרכו. בין התהליך הרוחני שמתרחש כיום לזה של יצחק. בסך הכל אנו מתקדמים בתהליך הגאולה לפי התוכנית. אנו נמצאים בשלב הגולם של התולעת. בשלב הפרט שלפני הפרט וכלל. בשלב התשובה של האומה לזהותה העצמית.  בשלב היצחקי. אנו מתקרבים ליציאת הפרפר, לחזרת הנבואה, לבוא המשיח,  למפלת גוג.  להנהגת אברהם אבינו שרצה להאיר את אור השם לכל יושבי תבל. ימים יפים לפנינו.  ימים של שלום ושלווה.
• כִּי מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וְעַד-מְבוֹאוֹ, גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, וּבְכָל-מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי, וּמִנְחָה טְהוֹרָה:  כִּי-גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, אָמַר יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת( מהפטרת השבת במלאכי א,יא)