העיוורון הישראלי
| כניסות: 581
בס"ד
שורשי העיוורון הישראלי שהביא עלינו את מלחמת היום השמיני - כתב בעז מלט
הערת אזהרה: מאמר זה לא בא לפטור מאחריות "מנהיגים" שהובילו קו רופס כנגד הרוע, שהובילו את היציאה מסיני, מעזה, מלבנון. שהובילו את הסכמי אוסלו האיומים, שהקימו וחימשו את הרשות האש"פית. שהטמיעו בצמרת הצבא קוד אתי מעוות, שהעבירו מידי חודש כסף לגופים תומכי טרור!
המאמר הזה כן מנסה להבין, למה אנחנו היינו מוכנים לבלוע את השקרים הללו, על איזה נטיות נפשיות, איזה רצונות כמוסים השתחררו שגרמו לנו לרצות לקבל אותם, הבירור הזה חשוב כדי שנדע לבחון מחדש את עצמנו האם יש עוד עיוורונות, עוד עיוותים שהשרישו בנו, הוא גם קריטי בנוגע לעתיד שנדע לא לאכול את השקרים שיכינו לנו מעצבי דעת הקהל.
1. העיוורון הרחמני - זן של עיוורון ישראלי טיפוסי. עם שהגנים הלאומיים שלו הינם ענוה, רחמנות, רצון להיטיב, עם שנוהג להביט על הכל בעין טובה, עלול לשלם במחיר של נאיביות, מחיר מר של רחמנות על אכזרים.
כך נכשל שאול המלך שריחם על אגג מלך עמלק. כך נכשל דוד שריחם על אבשלום בנו וסופו שמרד בו. חולשה זו ניצל בן הדד מלך ארם וגרם שאחאב מלך ישראל ירחם עליו וימנע מלהורגו. סוף דבר היתה נפש אחאב תחת נפש בן הדד, ועמו תחת עמו (מלכים א,כ). חולשה זו ניצל ישמעאל בן נתניה כשזמם להרוג את גדליה בן אחיקם. וכך היה בכל ההיסטוריה אויבנו ניצלו את רחמינו כדי להורגנו. כך נפלה שיירת הל"ה במלחמת העצמאות לאחר שריחמו על ערבי אחד שנקרה בדרכם ולא הרגוהו והוא הזעיק כנגדם מאות ערבים שהרגו את כל השיירה.
2. העיוורון הנורמלי - לעיוורון הרחמן מתלווה רעהו הנורמלי, זהו "צורך" עתיק של עם ישראל להשתחרר מהשנאה התהומית לעצם קיומו והרצון להתקבל למשפחת העמים.
כבר בראשית ימי עמנו מהעמידה בהר סיני התחילה השנאה אלינו ועד היום היא לא פסקה. פעמים רבות במשך ההיסטוריה יהודים בחרו לוותר על עקרונותיהם כדי לקבל אהבה או אף פחות מכך מהאומות. כידוע השיטה הזו לא עבדה ואף היום לא עובדת. מדינות אחרות אם היתה להם מלחמה כמו שלנו היו כבר מזמן מפציצות את "בתי החולים" שבעצם משמשים כמפקדות המחבלים, ואנו למרות כל הזהירות "זוכים" להאשמה שאנו פושעי מלחמה.
3. האמונה המערבית - תפיסת העולם המקובלת בעולם המערבי וממילא גם בישראל הינה שכל בני האדם רוצים בראש ובראשונה לחיות חיים נוחים ונעימים, כולם אינטרסנטים. אין באמת אנשים אידיאליסטים, אין אנשים שמוכנים להקריב נוחיות ואפילו את חייהם למען מטרות נעלות, וגם אין אנשים שמוכנים למות רק בשביל לרצוח ולפגוע. ההבנה הזאת מביאה למסקנה מה עושים עם "הבעיה הפלסטינית" פשוט עלינו לפתח אותם, לדאוג להם להשכלה ולכלכלה ואיכות חיים טובה. ממילא גם כשיש התראות מודיעיניות שהולך להיות טבח המוני, הן לא רציניות כי יש לחמאס יותר מידי מה להפסיד, כי זה לא ישתלם לו ועוד כהנה טענות נבובות. אנחנו חשבנו כל השנים כשהעברנו להם כסף וספקנו להם עבודה, שהם יכירו לנו טובה. שהם יתאהבו בנוחיות החיים ויוותרו על דרך הטרור. ומה הם חשבו על זה? שאנו פראיירים מטומטמים, ועם הכסף שלנו הם ילחמו בנו. ומה חשבנו כשהמנהיגים שלהם קראו בערבית להשמדת ישראל? אמרנו זהו בסך הכל מס שפתיים, הם חייבים להגיד את זה, אין להם באמת כוונות כאלה. ומה חשבנו כששמענו שבבתי הספר שלהם תולים פוסטרים של שהידים ומחנכים לאורם את הילדים? ומה חשבנו כשמידי חודש בחודשו הרשות הפלסטינית העבירה משכורות עתק לכל משפחות המחבלים? ומה חשבנו כשראינו שהם עושים פיגועי זוועה, הלינץ ברמאללה, רצח משפחת פוגל או משפחת שבו וכיוצא בהם? התפיסה השגויה שכולם אינטרסנטים ומחפשים רק נוחיות סימאה את עינינו. יחד איתה הצטרפו גם תפיסות נוספות שדחפו אותנו להתעלם מכל הסימנים הברורים ועל כך בסעיפים הבאים.
4. חוסר הכרת הרוע התהומי- יש לנו חוסר מוכנות נפשית או אמונית לקבל את זה שיש רע תהומי בעולם. רוע שכל מעיינו להרוג את הצדיקים, היהודים וכדו'. רוע שמרגיש כי עם ישראל הוא הסכנה הכי גדולה של העולם. זו היתה הטענה של המן ושל היטלר והיום זו הטענה של חמינאי. לפני כמה שנים נערך סקר באירופה וזו היתה התוצאה שלו - מדינת ישראל הינה המדינה הכי מסוכנת לשלום העולם! כיצד באמת זה יתכן שככה יחשבו המוני אנשים באירופה? זו תפיסת עולמו הבסיסית של הרוע, שהטוב זו הסכנה הכי גדולה.
5. עיוורון האגו האנושי - אחרי שהתרגלנו לחשוב בצורה מסוימת, ואויבינו נהנו למדי מהמחשבה הזאת, צורת המחשבה התקבעה בנו. שקר שאתה מחזיק בו הרבה זמן, עם הזמן נראה יותר ויותר הגיוני. האגו משחק כאן תפקיד לא קטן, להודות שאנחנו חיים בשקר זה לא קל. להודות שהשקר שלנו גרם סבל עצום להרבה משפחות, שהוא גרם להתעצמות של ארגוני הטרור וממילא להרג של הרבה נשמות טהורות, בעייתי בעינינו. אז השילוב של שקר עקשן עם הקושי של האגו להכיר בטעויות שלנו יוצר הרס.
6. להכיר שישנו גורם שכל מעיינו זה להרוג ולכלות אותנו, זו בעיה שאין לנו יכולת להתמודד איתה. תכונת הנפש היא שאם יש בעיה שאני לא יודע כיצד להתמודד איתה אני פשוט מעדיף לצייר ציור אחר. אם האמת הינה דבר שאין לי כל יכולת לפתור אותה, יש לי נטיה לברוח ולהתעלם ממנה.
דוגמא לזה מצאנו בחלומות פרעה, למה אין פותר אותם לפרעה? וכי הפתרון שיוסף הציע היה כה רחוק ?! לא, אלא שפתרון החלום כמו שיוסף פתר אומר שיש למצרים כאן צרה שאין להם בכלים אנושיים יכולת להתמודד איתה, לכן אף אחד לא העיז להציע את הפתרון הזה.
לסיום, הכרת האמת הינה מאוד חשובה. רק דרכה נוכל להתמודד נכון עם האתגרים שלנו. גם אם המציאות נראית בלתי פתירה מוטב לנו לראות אותה נכוחה להתחזק ולהתפלל להשם שיאיר לנו את הדרך הנכונה. רצוננו שלא יהיה רע בעולם, אסור לו שיסמא את עינינו מלראות אותו ולהתמודד איתו. אנו לא יודעים בדיוק את הדרך אבל אנחנו בטוחים שאנו ננצח את כוחות הרע כי השם איתנו. שנאת האומות כלפינו בסוף תחלוף, אחרי שהקב"ה את כל הרשעים ישמיד, מי שישאר מהגוים יאהב אותנו ויעריץ אותנו. והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.
