פרשת חיי שרה עוסקת בהרחבה בסיפור מציאת אישה ליצחק אבינו, אליעזר עבד אברהם מגיע לבאר בחרן, הוא מתפלל ועושה סימן אם הנערה שיבקש ממנה מעט מים תשקהו ועוד תתנדב להשקות גמליו- אותה מייעד השם לאדונו. אבל אחרי כל זאת הנערה העולה בחכתו היא בת אחינו של אברהם. אז למה נועד כל הניסוי הדרמטי?
פרשת חיי שרה פותחת בלשון:
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה.( בראשית כג א).
והמדרש נדרש להסביר את הלשון המיותרת שבפסוק, את חזרת המילה שנה, שוב ושוב. ואומר שבת מאה כבת עשרים לחטא (שלא חטאה), ובת עשרים כבת שבע ליופי.
הפשט של המדרש מלמד ששרה אימנו היתה גם צדיקה וגם יפה, אבל המפתיע שהוא מביא את נקודת היחוס ליופי בבת שבע. האם זה הגיל הכי יפה לנשים?! ועוד שמהשואה זו למדנו שכשהיתה בת עשרים גם היתה יפה, וזה לא נראה פלא גדול שצריך לציינו?!
מסופר בפרשה שאליעזר עבדו של אברהם אבינו נשלח למשימה מיוחדת ומורכבת, למצוא אשה ליצחק בן אברהם. כאשר אליעזר מגיע לחרן הוא מתפלל להשם שיצליח דרכו וגם עושה סימן.
וַיֹּאמַר—יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. יג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי.(בראשית כד יג)
הוא עושה כביכול הסכם עם השם, אני אבקש מים מהנערות הבאות לשאוב מים והנערה שתראה נדיבות מיוחדת מצידה, ולא רק שתיענה לבקשתי, אלה אף תציע להשקות את הגמלים, אותה הוכחת לעבדך ליצחק.
מדוע התורה כה מאריכה בתאור מותה של שרה ? מה מטרת ההספד? על מה דנים אברהם אבינו ובני חת?
עד כה לא מצאנו בתורה צורת ביטוי כזו, לתאור חיי אדם, אלה "ויהיו כל ימי אנוש..." וכדומה
ואצלנו "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה"(בראשית כג,א), התורה מונה את חייה ולא את ימיה, החיים הם הנושא של הפסוק, גם הפסוק חוזר בסופו לביטוי חיי שרה, לכאורה ללא צורך?
האם המילה שני בפסוק מבטאת שנים או 2 ?