בס"ד לפרשת אמור התשפ"ד
בפרשתנו בפסוקים המתארים את הגדרת המשימה של הדלקת נרות המנורה מידי יום במקדש, מקבלת המנורה שם תואר מעניין 'המנורה הטהורה' הוא מופיע בשני מקומות נוספים בתורה מלבד פה. כך אומר הכתוב "עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת־הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְ-הֹוָה תָּמִיד׃"(ויקרא כד,ד) מלבד הבנת משמעות הביטוי המיוחד הזה עוד צריך לעיין למה נסמכה פרשיה זו לפרשת המועדות שקודמת לה?
בס"ד
לפרשת אמור התשפ"ג
התורה אוסרת על הכהנים להיטמא למתים.
יש גם חריגים אלו שבעת הקרובים: אב, אם, בן, בת, אח, אחות, אשה.
מה זה האיסור הזה?
בס"ד לפרשת אמור התשפ"ב
בפרשה זו אומרת התורה שאלמנה אסורה רק לכהן גדול וכהנים פשוטים מותרים להינשא לאלמנה.
אולם למרבה הפלא יחזקאל הנביא אומר:
וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא־יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם־בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ׃
(יחזקאל מד,כב)
הלא ברור שאין נביא רשאי לחדש הלכה שלא על פי התורה וכיצד הוא אומר שהכהנים לא ישאו אלמנות?
בס"ד לפרשת אמור התשפ"א
בלשון אמירה יש גם מובן של הרמה(אמיר העץ הוא ראשו). ה' בחר בכהנים להיות מורמים מעם. הם זכו לכך בזכות אהרן הכהן אביהם אוהב השלום, אוהבם של ישראל. הם זכו במעלה ותפקיד מיוחד בעם ישראל, אבל גם צוו בכמה איסורים יתרים על עם ישראל.
כיצד אנו תופסים את איסורי הכהנים? האיסור להיטמא , איסור נשיאת גרושה, איסור עבודה במקדש של כהנים בעלי מומים, איסור עבודה במקדש לכהנים בזמן שהם שתויי יין, איסור לנחול נחלה בארץ.
אולי הכי קשה להבין למה כהן שנולד עם מום, לא רשאי לעבוד במקדש? ככה הוא נולד, המום לא תלוי בו, הוא לא אשם בכך?