בס"ד חנוכה התשפ"ב
אחת מהלכות החנוכה הינה האיסור להשתמש לאור הנרות, וכדי להיזהר מלעבור על האיסור נוהגים להדליק שמש, שהוא איננו אחד מנרות המצוה, ומותר להשתמש לאורו. מובא בתלמוד:
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: פְּתִילוֹת וּשְׁמָנִים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, מַדְלִיקִין בָּהֶן בַּחֲנוּכָּה, בֵּין בַּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מַאי טַעְמָא דְּרַב? — קָסָבַר: כָּבְתָה אֵין זָקוּק לָהּ, וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ.(שבת כא,ע"ב) וכמוהו פסק השו"ע "כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה ואע"פ שאין השמנים נמשכין אחר הפתילה ואין האור נתלה יפה באותן הפתילות"(או"ח תער"ג)
אנו רואים מדברי רב שההלכה שאסור להשתמש לאורה שלובה עם ההלכה שמותר להדליק נרות חנוכה גם בפתילות ושמנים "בעייתים", כאלה שבשבת אסור להדליק בהם מחשש שלא ידלקו יפה או אף יכבו. הקשר בין ההלכות, מכיוון שאם נכבו הנרות של חנוכה אין מצוה להדליקם מחדש וגם אסור להשתמש לאורם, לכן אף אם יכבו בטעות הנרות, כי הפתילה או השמן לא היו טובים דיים, אין לנו חשש שהאדם יבוא להדליקם מחדש.
ברם השילוב ההלכתי הזה נראה מוזר, כי מחד מותר להדליק בכל השמנים והפתילות, מה שנותן להבין שאין כל כך חשיבות בנרות, ומאידך יש להקפיד ולהיזהר שלא להשתמש בנרות החנוכה, אלא לראותם בלבד, מה שנותן לנו להבין שהנרות מאוד חשובים, ויש לשמור עליהם. מדוע זה כך? מה טעם ההיתר להדליק בכל השמנים והפתילות? מה טעם האיסור להשתמש לאור הנרות?
בס"ד
נחלקו בית הלל ובית שמאי האם למנהג המהדרים מן המהדרים יש להדליק ביום הראשון 8 נרות , ביום הבא 7 עד היום האחרון נר אחד- שיטת בית שמאי. או שיש להדליק ביום הראשון נר אחד, ביום השני 2 וכו'-שיטת בית הלל. ברור שהמחלוקת משקפת גישות הפוכות לחיים, ובכן במה הם באמת נחלקו?
רבי לוי יצחק מברדיצב מבאר[1] שלבית שמאי עיקר השמחה בחנוכה היה על מציאת השמן ובכל יום נוסף שהפך הקטן הספיק להאיר נוספה עוד שמחה אולם קטנה יותר. מביא משל לאדם שהלך במדבר רעב וצמא, צערו כפול, אין לו ממה להשביע את רעבונו, וגם הוא רעב וצמא, והנה כאשר נמצא לו מאכל ומשתה שמחתו היתה עצומה אפילו קודם שהרווה את צמאונו, ונוספה שמחה פחותה ממנה בעצם האכילה והשתיה. ולבית הלל עיקר השמחה היתה על שזכו לקיים את מצוות ה' יתברך, עוד יום להאיר לפני ה' בעולם. ממילא כל יום נוסף שזכו בו להאיר את נרות המנורה גדלה שמחתם.
בס"ד חנוכה התש'פ
עם ישראל מורכב משנים עשר שבטים. שבט בעברית זהו ענף. יש לעץ המשפחה שלנו 12 ענפים. לכל אחד מהם כוחות הנהגה והנהגה ייחודיים משלו. במשך ההיסטוריה התגלו כוחות אלו באומה. ולמרות שהשלטון הקבוע ניתן לשבט יהודה, עמדו שופטים זמניים במשך ההיסטוריה אף משאר השבטים, וכך אומר רבי אליעזר במסכת סוכה כז: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט . בחנוכה הוביל את המרד מתתיהו ממשפחת חשמונאי. הוא חשפה את כוחות השלטון שנמצאים בשבט הלוי. באותם הימים האויב לא נלחם בגוף האומה אלא בנשמתה. היוונים לא באו להשמיד את עמנו אלא במגמת קידוש החיים שלנו. כוחות ההנהגה הרגילים באומה לא התעוררו משנתם, והכוהנים שומרי משמרת הקודש, היו אלו שהתעוררו לצאת מן הקודש חוצה לקחת את העניינים בידיים וללחום ביוונים. כיצד זה ששאר השבטים לא התעוררו ורק הכוהנים הרימו את נס המרד?
בס"ד לכבוד חנוכה התשע"ח
מובא בחז״ל שחלשה דעתו של אהרן הכהן כשראה את הנשיאים מביאים את קרבנותיהם בחנוכת המשכן, והוא לא מקריב. אמר לו משה שלך גדולה משלהם שאתה מעלה את הנרות ומצוה זו לא תפסק בכל הדורות.
התקשו המפרשים במדרש זה, וכי מה יש לאהרן לקנא בנשיאים? כמעט כל עבודת הקודש נתונה בידיו ומה שחסר לו זה קורבנות הנשיאים?!
ועוד קשה כיצד אומר המדרש שהדלקת הנרות שקיבל אהרן הכהן אינה פוסקת לעולם, ובחורבן הבית גם בטלה עבודה זו?