בס"ד לפרשת בשלח התש"פ
נדמה לי שכולם מחפשים ורוצים למצוא את מקומם. להשיג עונג שלום ושלוה. להתחבר לנשמה. השאלה מה הדרך? האם צריך לנסוע עד להודו בשבילך כך?
המילה מקום תופסת מקום מאוד נכבד בחיינו ובתורה. אפשר לראות שמעבר לשימוש הפשוט, המקום משמש בתורה למקום מפגש עם השכינה, עם השם . כך נאמר על אברהם אבינו " וירא את המקום מרחוק" כשהוא מגיע להר המוריה, למקום שממנו נשתת העולם ובו נפגשים שמים וארץ. וכן נאמר "ויפגע במקום" על יעקב אבינו כשהגיע לבית אל למקום שבו השיג את חלום הסולם, המחבר שמים וארץ. ( ויתכן שזה אותו המקום)
בס״ד לפרשת בשלח התשע״ח
בפרשתנו לאחר חציית ים סוף מובא:
{כב} וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם:
חז״ל עומדים על לשון הכתוב, ולמדים מהלשון ויסע, שבני ישראל לא רצו לסוע משם והיה צריך משה רבינו להסיעם.
מדוע הם לא רצו לסוע משם?
בס״ד לפרשת בשלח התשע״ח
לאחר חציית ים סוף עם ישראל הולך שלושת ימים במדבר ולא מוצא מים,
ומגיעים למרתה אבל שם מתברר שהמים מרים. העם מתלונן למשה, משה רבינו משליך על פי השם עץ למים והם נמתקים. לאחר מכן אומר להם השם:
{כו} וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה רֹפְאֶךָ: (ס)
בפשטות מציין כאן הכתוב את הדרך להיגמל מהמחלות. וכן אמרו חכמינו ״החש בכל גופו יעסוק בתורה.״
על פי זה אפשר לומר שתפקידם של המחלות בעולם להביא את האנשים לחיות חיים יותר בריאים ומתוקנים, גופנית, נפשית, רוחנית ואמונית. ההכרה שאף המחלות מקורן בשמים, הכרה שהתחזקה במכות מצרים, מביאה את המסקנה שההליכה בדרך השם תגאלנו ממחלותינו.
ברם עיון בפסוק מעלה מספר שאלות:
מדוע בראשיתו של הפסוק השם מופיע בגוף שלישי וכשעובר לרפואה עובר לגוף ראשון, כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-הוָֹה רֹפְאֶךָ ?
עוד קשה אם את כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, אז כלל לא תהיה חולה, ומה צורך עוד בזה שאומר הכתוב ״אני השם רופאך״?
ובכלל למה מדבר על המחלה ששם במצרים, במה הן שונות משאר המחלות?
מבאר אור החיים הקדוש, שמזכיר את המחלה ששם במצרים כי הייתי חושב שאפשר שהשם לא ישים עלינו מחלה, אבל כאשר שכנינו יחלו אפשר שאנו גם נדבק במחלה, לכן אומר השם לא אשים עליך! אם משמים לא מגיע לך לחלות, לא תחלה ולא תדבק ממי שכן חולה.
אולם ולמה מוסיף לומר אני השם רופאך אם כלל לא אשים מחלה עליך ?
בס״ד עש״ק שבת שירה שנת תשוע״ה
כיצד התבצעה שירה זו?
למה ישיר בזמן עתיד?
למה עובר הפסוק מ"בני ישראל" ללשון יחיד "אשירה להשם", והלא הן משה כאן והן בנ״י?
בתלמוד במסכת סוטה ל, ב: מובאת מחלוקת חכמים כיצד התבצעה שירה זו:
דרש רבי עקיבא: בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה. וכיצד אמרו שירה?
כגדול המקרא את ההלל והן עונין אחריו ראשי פרקים...רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: כקטן המקרא את ההלל והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר... רבי נחמיה אומר: כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת, שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו.