עמ״י עובר מעבר חד מחוויית היציאה ונסי ים סוף, נכנסים למדבר והמים לשתייה נגמרים, אז מתחילים הקיטורים.
מובא בפרשת בשלח:
וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: {כג} וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: {כד} וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: {כה} וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: {כו} וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱֹ-להֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה רֹפְאֶךָ:
מובא בחז״ל שמידת הדין קטרגה על בנ״י כשחנו על ים סוף.
כך למשל נאמר במדרש רבה:
אמר רבי חמא בר רבי חנינא: בשעה שיצאו ישראל ממצרים, עמד סמאל המלאך לקטרג אותן...
מה הסיבה שמידת הדין קטרגה? והלא מידה זו של השם היא, אז שיורה לה השם לא לקטרג?
אבל בראשית נברר היכן רמוזה בפסוקים מידת הדין?
רק לפני ארבעה ימים עת מצרים איבדה את כל בכוריה, קם פרעה באמצע הלילה וקרא לישראל לצאת ממצרים. הוא למד בדרך הקשה שאין עוד מלבדו, ואין מי שיעצור בעדו לעשות את אשר יחפוץ. פרעה שלח את ישראל ואף ביקש מהם שיברכו גם אותו, ומסר להם זבחים שיקריבו לה׳, ועתה הוא רודף אחריהם?!
אפשר כמובן לומר שמאת ה׳ היתה זאת, היא נפלאת בעיננו, ובכל זאת יש מקום לעיין כפי הבנתנו בסיבת רדיפתו:
וַי-ה-וָ-ה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה: {כב} לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם:
למדנו מכאן שבשעות היום ישראל הבחינו בהשגחת והכוונת השם עליהם על ידי הענן שנסע לפניהם. ובשעות הלילה כיוון את דרכם עמוד האש.
כך הוא דרכו של עולם, כשאנו נמצאים על הגל וחיים בחיי הרווחה, אנו מרגישים בהשגחת הקב״ה באמצעות העננים, באמצעות הקשיים והצרות המוציאים אותנו משלוותנו ומאותתים לנו שברגע קט הכל עלול להתהפך לרעה, אנו נזכרים בריבונו של עולם המאותת לנו ללכת אחריו.
והאנשים הנמצאים בלילה, מדשדשים ונתקלים באבנים ובקוצים, נמצאים בגלות או שקועים בצרות, מרגישים בהשגחת השם על ידי עמוד האש. על ידי האור הא-לוהי. העניים לדוגמא כשנכנס כסף לכיס מיד מרגישים את חסדי שמים, והעשירים לעומתם מרגישים אותו כשנופל להם הכסף מהכיס.
למדנו מכאן שהאתגר בחיים לא להסיר את עיננו מההשגחה העליונה לבקש ולבטוח בה׳ שידריכנו על מי מנוחות. ובכך גם נחסוך מאיתנו צרות קשות.
בברכה בעז מלט