בס"ד לפרשת תרומה התש"פ
בארון הברית אומר הכתוב על הכרובים:
וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו; אֶל-הַכַּפֹּרֶת--יִהְיוּ, פְּנֵי הַכְּרֻבִים. (שמות כה,כ)
בשולחן לחם הפנים אומר הכתוב:
וְנָתַתָּ עַל-הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים, לְפָנַי תָּמִיד. (שמות כה,ל)
ובמנורה אומר הכתוב:
וְעָשִׂיתָ אֶת-נֵרֹתֶיהָ, שִׁבְעָה; וְהֶעֱלָה, אֶת-נֵרֹתֶיהָ, וְהֵאִיר, עַל-עֵבֶר פָּנֶיהָ. (שמות כה,לז)
ביחס לכרובים נאמר, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו, ביחס ללחם הפנים המונח על השולחן נאמר לְפָנַי תָּמִיד, וביחס לנרות המנורה נאמר וְהֵאִיר, עַל-עֵבֶר פָּנֶיהָ. מה אנו יכולים ללמוד מפנים אלו, מה משמעותם?
בפשיטות אנו רואים כאן פנים בשלושה מימדים: בכרובים- בן אדם לחברו.
בשולחן- בן אדם למקום,
במנורה - בן אדם לעצמו.
בס״ד לפרשת תרומה התשע״ט
מה תפקידו? למה היה עשוי מנחושת? מה היה גובהו של המזבח? מה אנו למדים ממיקומו של המזבח?
כמובן בית המקדש נחרב כי חטאנו ולא שמרנו הברית עם השם. אולם כלל נקוט בידינו: אם הראשית של דבר הינה זכה לא יבוא ההעדר לדבר. כך למדנו בפרקי אבות רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם,
סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָה לְהִתְקַיֵּם : אז שומה עלינו להבין מה החיסרון שהיה בראשית יסוד הבית שבעטיו הגיע החורבן?
בס"ד לפרשת תרומה התשע"ז
מובא בתחילת הפרשה:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי
השאלה בפסוק בולטת למה לקחת אם ממילא מתנדבים?
רש"י ועוד מפרשים מסבירים שמדובר בפסוקים על סוגי נדבות שונים: חלקן נלקחו מכולם בשווה, אלו תרומות מחצית השקל, וחלקן התקבלו כפי נדבת הלב של התורמים. הלשון תיקחו- מוסבת על מחצית השקל שנלקחה מכולם, ותרומתי- זה מנדיבי הלב.
אבל בפשט הפסוק הכוונה שאפילו מאותם שנדבו מלבם גם מהם תיקחו, כביכול בכוח, אולי בשעת ההתנדבות הם הכריזו שיתנו סכומים גבוהים, אבל אחר כך כשבאים לממש את הנדבה הם מתקררים, אפשר בתשלומים? אולי תחזור מחר וכדו׳. לזה צריך גבאים תקיפים שדואגים לממש את הבטחות האנשים. לכן אומר תיקחו.