בס"ד סיון התשע"ה
בפרשת נשא מתואר יום חנוכת המשכן במבט שונה מתיאורו בספר ויקרא. המשכן לרוב הדעות נחנך ביום ראש חודש ניסן שבשנה השנית ליציאתנו ממצרים. בזמן שישראל חנו סביבות הר סיני. גם מוזכרים אצלנו קורבנות הנשיאים שהביאו ביום זה. למעשה קורבנות נשיאי השבטים נמשכו מיום זה במשך 12 יום רצופים וזו הסיבה שאנו כל הדורות לא אומרים תחנון בתפילה בימים א- יב׳ בניסן. ימים של שמחת חנוכת המשכן. (למעשה לא אומרים בכל חודש ניסן)
וכך נאמר
{א} וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם:
{ב} וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים:
{ג} וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן:
מדוע ציוה השם לטפל באשה שוטה בדרך כה ניסית?
ראשית נקדים את קיצורם של דברים. הפרשיה (בפרשת נשא) עוסקת במקרה שהבעל הזהיר את אשתו לבל תסתר עם איש פלוני והיו שני עדים לאמירה זו. ואחר כך בא עד והעיד שהיא נסתרה עם אותו פלוני. במקרה כזה היא נאסרת על בעלה עד שתיבדק במים המרים.
הנזיר רוצה להיות קדוש, רוצה להוסיף על עצמו איסורים שלא נאסרו על כולם. יש בזה צד מעלה אבל יש בזה גם צד סכנה. סכנה של דלדול כוחות החיים שעלול לבא בעקבות הנזירות.
ישנם פרשנים העוסקים בברור הקשר בין שמות הפרשות לבין תוכנם. בפרשת נשא אנו גם יכולים לראות קשר זה, ואף את השורש נשא, מתנשא לאורכה של הפרשה.