בס"ד לפרשת מטות התשפ"ב
עם ישראל בכל ימי נדודיו במדבר עבר דרך ארוכה תרתי משמע, ו'על הדרך' למדנו את מכלול הפרטים ההתנהגותיים אשר אמורים ללוותינו בכניסה לארץ שם נתנהל כעם לכל דבר ועניין .
אחד הלימודים והבירורים האחרונים בדרך לירושת הארץ שעם ישראל עובר הוא בנושא הדיבור. בהתחלה פגשנו את הניסיונות הנלוזים להשתמש בכוח הדיבור שהוא הכי מיוחד שניתן לאדם, דווקא למטרות שליליות, ובניסיונות הקללה של בלעם ובלק כנגד ישראל, ובפרשה שלנו מגיעה ההדרכה ההפוכה והטובה כיצד עלינו להתייחס לכוח המדבר שלנו.
בס"ד
בפרשת מטות מסופר על מלחמת הנקמה במדין שנערכה בעקבות המגפה שפשטה בישראל. הסיפור הזה מובא בתורה בהמשכים, הוא מתגלגל מפרשת בלק לפרשת פנחס ולמטות. בפרשתנו מתגלה לנו שתחילת הסיפור היתה בעצם עצת בלעם הרשע. לאחר ניסיונותיו לקלל ואחר כך לברך את ישראל כדי לחבל בתוכנית הא-לוהית לתיקון עולם באמצעות עם קדוש החי בארצו חיים בריאים ומתוקנים, בלעם נתן עצה להחטיא את עם ישראל על ידי בנות מדין. המידע כביכול נחשף בדרך מקרה, לאחר שהלוחמים חוזרים מהקרב עם ניצחון מזהיר(כל כוחותינו שבו בשלום) ושלל רב, משה רבנו קוצף על הלוחמים מדוע הם הביאו שלל את בנות מדין מדוע החיו את כל הנשים: וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה הַֽחִיִּיתֶ֖ם כׇּל־נְקֵבָֽה׃ הֵ֣ן הֵ֜נָּה הָי֨וּ לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בִּדְבַ֣ר בִּלְעָ֔ם לִמְסׇר־מַ֥עַל בַּי-הֹוָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וַתְּהִ֥י הַמַּגֵּפָ֖ה בַּעֲדַ֥ת יְ-הֹוָֽה׃[1] הלא על ידי בנות מדין בלעם וראשי מדין החטיאו את ישראל לעבודת הפעור.
בס"ד
בפרשת מטות אנו פוגשים את ענין הנדרים. התורה מצוה אותנו להתייחס ברצינות לדיבורינו ולא להחל דבר פינו. עיקר הכוונה למקרים שנשבענו או נדרנו , אבל במובן רחב יותר אנו מצופים להתייחס לכל מילה שלנו כדבר קודש. התורה כאן בעצם מאפשרת ליהודי להרחיב לעצמו את גבולות התורה ולהוסיף לעצמו מצוות נוספות.
וכאן מצטרפת פרשיה העוסקת באפשרויות הפרת נדרים בעת הצורך לבנות ישראל:
וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְ-הוָֽה׃
אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽי-הוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכָל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃
וְאִשָּׁ֕ה כִּֽי־תִדֹּ֥ר נֶ֖דֶר לַי-הוָ֑ה וְאָסְרָ֥ה אִסָּ֛ר בְּבֵ֥ית אָבִ֖יהָ בִּנְעֻרֶֽיהָ׃
וְשָׁמַ֨ע אָבִ֜יהָ אֶת־נִדְרָ֗הּ וֶֽאֱסָרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר אָֽסְרָ֣ה עַל־נַפְשָׁ֔הּ וְהֶחֱרִ֥ישׁ לָ֖הּ אָבִ֑יהָ וְקָ֙מוּ֙ כָּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכָל־אִסָּ֛ר אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם׃
וְאִם־הֵנִ֨יא אָבִ֣יהָ אֹתָהּ֮ בְּי֣וֹם שָׁמְעוֹ֒ כָּל־נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛יהָ אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם וַֽי-הוָה֙ יִֽסְלַח־לָ֔הּ כִּי־הֵנִ֥יא אָבִ֖יהָ אֹתָֽהּ׃
וְאִם־הָי֤וֹ תִֽהְיֶה֙ לְאִ֔ישׁ וּנְדָרֶ֖יהָ עָלֶ֑יהָ א֚וֹ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָסְרָ֖ה עַל־נַפְשָֽׁהּ׃
וְשָׁמַ֥ע אִישָׁ֛הּ בְּי֥וֹם שָׁמְע֖וֹ וְהֶחֱרִ֣ישׁ לָ֑הּ וְקָ֣מוּ נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛הָ אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֻֽמוּ׃
וְ֠אִם בְּי֨וֹם שְׁמֹ֣עַ אִישָׁהּ֮ יָנִ֣יא אוֹתָהּ֒ וְהֵפֵ֗ר אֶת־נִדְרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יהָ וְאֵת֙ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָסְרָ֖ה עַל־נַפְשָׁ֑הּ וַי-הוָ֖ה יִֽסְלַֽח־לָֽהּ׃
אנו רואים כאן שלאבי הנערה יש אפשרות להניא אותה. לבעלה- להפר את נדרה. במצב הביניים של נערה מאורסת, מופיע גם לשון הניא וגם לשון הפר. ובכלל לכל האנשים והנשים, יש אפשרות ללכת לתלמיד חכם או לבית הדין שיתירו להם את נדרם.
למה התורה נתנה לנשים אפשרות הפרת נדרים מיוחדות?
למה ביחס לאביה מופיע לשון הניא, לבעלה לשון הפר ובית הדין מתיר נדרים?
בס"ד לפרשת מטות התשע"ט
בפרשת מטות אנו פוגשים חלוצים בשתי מערכות שונות: הראשונים היו אלו שנחלצו לצאת למלחמת הנקמה במדין, כל שבט הקציב אלף חלוצים. בסך הכל שנים עשר אלף לוחמים נלחמו בממלכת מדין הענקית, ובדרך נס חזרו כולם בשלום. וכך פותחת הפרשה:
ספר במדבר - פרק ל״א :
{א} וַיְדַבֵּ֥ר יְ-ה-וָ֖-ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
{ב} נְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּאָסֵ֥ף אֶל־עַמֶּֽיךָ׃
{ג} וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר הֵחָלְצ֧וּ מֵאִתְּכֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים לַצָּבָ֑א וְיִהְיוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן לָתֵ֥ת נִקְמַת־יְ-ה-וָ֖-ה בְּמִדְיָֽן׃
{ד} אֶ֚לֶף לַמַּטֶּ֔ה אֶ֖לֶף לַמַּטֶּ֑ה לְכֹל֙ מַטּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל תִּשְׁלְח֖וּ לַצָּבָֽא׃
השניים אלו בני שבטי עבר הירדן- גד וראובן, שהציעו למשה רבנו שיתן להם את נחלתם בעבר הירדן המזרחי ובתמורה הם יעברו חלוצים לפני המחנה במלחמת כיבוש הגדה המערבית.
וכך הם אומרים:
ספר במדבר - פרק ל״ב - פסוק ט״ז:
{טז} וַיִּגְּשׁ֤וּ אֵלָיו֙ וַ֣יֹּאמְר֔וּ גִּדְרֹ֥ת צֹ֛אן נִבְנֶ֥ה לְמִקְנֵ֖נוּ פֹּ֑ה וְעָרִ֖ים לְטַפֵּֽנוּ׃
{יז} וַאֲנַ֜חְנוּ נֵחָלֵ֣ץ חֻשִׁ֗ים לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר אִם־הֲבִֽיאֹנֻ֖ם אֶל־מְקוֹמָ֑ם וְיָשַׁ֤ב טַפֵּ֙נוּ֙ בְּעָרֵ֣י הַמִּבְצָ֔ר מִפְּנֵ֖י יֹשְׁבֵ֥י הָאָֽרֶץ׃
{יח} לֹ֥א נָשׁ֖וּב אֶל־בָּתֵּ֑ינוּ עַ֗ד הִתְנַחֵל֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַחֲלָתֽוֹ׃
1. מה עניינם של החלוצים אז והיום?