בס"ד לפרשת שופטים התשפ"ב
זה נושא סופר משמעותי, בכל מערכת השלטון. וגם בתוך ארגונים והתארנויות שונים, נכון שבשלטון דיקטטורי זו בכלל לא שאלה, ברור מי שם אומר את המילה האחרונה, אבל זו גם בדיוק הבעיה, כאשר זכויות וחיי האדם נרמסים ללא יכולת עצירה. ולכן במדינות דמוקרטיות השאלה הזו נשאלת גם נשאלת, ועדין לא נמצא הפתרון המושלם לשאלה זו. גם במדינת ישראל הנושא לא פתור, לא במוסדות המדינה וגם לא במבנה והתנהלות המפלגות השונות, ויש ויכוחים סביבו. כיום בארץ - הבג"ץ ניכס לעצמו את הזכות לומר את המילה האחרונה, איזה חוקים שהכנסת חוקקה יתקבלו ואיזה לא, וישנה התרעמות גדולה כנגד זה.
מה אומרת התורה בנושא זה?
בס"ד לפרשת שופטים התשפ"א
בפרשת שופטים מובא שהכוהנים והלויים אין להם חלק ונחלה עם ישראל, ה' הוא נחלתם, כנגד זה שאין הם מקבלים נחלה בארץ התורה מגדירה את מתנות הכהונה שצריכים ישראל לתת לכהנים.
לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְ-הוָה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן. וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְ-הוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ. וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה.
למה נבחרו דוקא הזרוע הלחיים והקיבה להינתן כמתנות הכהונה? מדוע בכלל נכנסה פרשיית מתנות הכהונה לפרשת שופטים, העוסקת ככלל בענייני משפט האומה?
בס" ד לפרשת שופטים התשע"ט
כיום רווחת הדעה שאסור לנו לתפוס עמדה שיפוטית ביחס לזולת, ובמיוחד ביחס לבן/ בת הזוג שלנו. בפועל קשה מאוד שלא לשפוט, ואנו מרגישים גם התנגדות פנימית לאמירה הזו, כי השפיטה מתחילה מאכפתיות ומצפיות שלנו מהשני, על כן יציאה מעמדה שיפוטית גורמת לריחוק והתנתקות. על פי רוב, המשמעות שיש ל" יציאה מעמדה שיפוטית" איננה באמת יציאה אלא הגשת התביעה/ ציפייה לזולת בסגנון לא שיפוטי, ז"א השינוי שאנו עושים הינו רק בסגנון ולא במהות. אנו נאמר לדוגמא לשני קשה לי עם כך שאתה עשית כך וכך, אמרת לי כך וכדו' בזה אכן אנו מקילים על השני להקשיב לנו אבל לא באמת יצאנו משיפוטיות שלו.
חשוב לברר מהי עמדת התורה וחכמי ישראל בנושא?