בס"ד לפרשת אחרי-מות התשפ"ד
האם אהרן הכהן נבחר להיות הכהן הגדול למרות ה"שותפות" שלו בחטא העגל, הוא הצליח לקבל את התפקיד כי משה רבינו התפלל עליו והוא עצמו גם עשה תשובה או שבחירתו היתה דוקא בזכות החטא שלו?
בס"ד לפרשת קדושים התשפ"ד
ברצוני לדבר הפעם על מצוה יקרה מאוד בתורה וכך מובא בפרשה:
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְ-הֹוָה׃(ויקרא יט,לב)
שיבה הוא כינוי לכל אדם המבוגר מגיל שבעים ובלבד שאיננו רשע,(לדעת האר"י הקדוש כבר מגיל שישים)והזקן הוא התלמיד-חכם אפילו אם הוא צעיר לימים. התורה מצוה אותנו לקום בפניהם קימה שיש בה הידור, ואין בה חסרון כיס. גדר המצוה הוא לקום כשהם נכנסים לתוך 4 אמות שלנו(דהיינו כשני מטר מאיתנו) עד שיעברו מכנגד פנינו. אם מדובר ברבו המובהק או רב המופלג בחכמה יש להמשיך ולעמוד עד שיתכסה מעיניו או עד שישב במקומו. אם יש חסרון כיס בעמידה זו כגון אדם שעובד בעבודה כלשהיא ואם יקום בפני הזקן תפסד מלאכתו-אין לו חובה לקום.
בס"ד לפרשת אמור התשפ"ד
בפרשתנו בפסוקים המתארים את הגדרת המשימה של הדלקת נרות המנורה מידי יום במקדש, מקבלת המנורה שם תואר מעניין 'המנורה הטהורה' הוא מופיע בשני מקומות נוספים בתורה מלבד פה. כך אומר הכתוב "עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת־הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְ-הֹוָה תָּמִיד׃"(ויקרא כד,ד) מלבד הבנת משמעות הביטוי המיוחד הזה עוד צריך לעיין למה נסמכה פרשיה זו לפרשת המועדות שקודמת לה?
השאלה מה מקומו של החמץ ומה מקומה של המצה, אם החמץ מבטא את היצר הרע, למה אחרי פסח אנחנו חוזרים למצה? מדוע בבית המקדש המצב הפוך, כל השנה אנחנו מצויים להביא מנחות שאין בהם חמץ, מלבד מנחת התודה, ובחג השבועות למנחת שתי הלחם אנחנו מצויים דווקא להביא מנחת חמץ?