למה לבנות תיבה כן ומגדל לא?
בס"ד | לפרשת נח, התשפ"ז | בעז מלט
המשותף לתיבה ולמגדל הוא ששניהם נועדו להגן ולהציל מפגעי מזג האוויר: התיבה צפה על המים בזמן המבול, והמגדל נועד לתת מקום מפלט אם יגיע שוב מבול שיציף את העולם. אבל התיבה הייתה רצויה על ידי ה', ואילו מגדל בבל לא.
אם התשובה היא שמה שקובע הוא אם אנו אהובים ורצויים בעיני ה' יתברך או לא, ולא התיבה היא שהצילה את נח ומשפחתו אלא אהבת ה' לנח ורצונו להציל את נציגי הבריאה למען המשך קיום העולם – אם כן, למה באמת הייתה נצרכת בניית התיבה?
בס"ד | לפרשת לך לך, התשפ"ז | בעז מלט
הצטרפות שלא בתוכנית
אברהם אבינו עוזב את חרן ויוצא למסע בעקבות דבר ה', אל ארץ הראייה. ה' מצווה אותו לעזוב את ארצו, את מולדתו ואת משפחתו – ולמרות זאת מצטרף אליו לוט, בן אחיו. לכאורה, הצטרפות זו לא הייתה בתוכנית, ואף עומדת בניגוד לצו ה' אל אברהם: "לך לך". מדוע בחר לוט להצטרף למסע, ומדוע הסכים לכך אברהם? והאם הייתה הצטרפות זו לרועץ או לטובה?
בס"ד | לפרשת וירא, התשפ"ז | בעז מלט
מדרש מפתיע
מובא במדרש רבה:
"אָמַר רַבִּי יִצְחָק (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי, הֵיכָן מְצָאתִיו בִּסְדוֹם." (בראשית רבה מא, ד)
זהו מדרש פליאה של ממש. היכן מצא הקב"ה את דוד עבדו? בסדום!
וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ׃ (בראשית כג, ב)
בס"ד | לפרשת חיי שרה, התשפ"ז
ההספד הראשון בתורה
בפרשתנו אנו פוגשים לראשונה בתורה הספד על מת. זוהי הזדמנות טובה לברר: מה תכלית ההספד? מה ראוי לומר בהספד – ומה לא?
ועוד כמה שאלות עולות מן הפסוק עצמו. מדוע נאמר "לספוד לשרה" ולא "לספוד על שרה"? מדוע נכנס שמה של שרה בין ההספד לבכי – הרי לכאורה נכון יותר היה לכתוב "לספוד ולבכות על שרה"? ומדוע הכ"ף שבמילה "וְלִבְכֹּתָהּ" קטנה משאר האותיות?
וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת־הַבְּכֹרָה (בראשית כה, לד)
בס"ד | לפרשת תולדות, התשפ"ז | בעז מלט
עסקה הוגנת?
התורה מספרת שיעקב אבינו קנה מעשו אחיו את הבכורה תמורת לחם ונזיד עדשים. לכאורה זו עסקה שאינה ראויה: לנצל רעב רגעי של אדם, ובאותו רגע ממש לקנות ממנו – תמורת לחם ונזיד עדשים – דבר עצום. לכן מדגישה התורה שעשו בז לבכורה גם אחרי העסקה.
אחת הדרכים הבדוקות לדעת אם מעשה מסוים היה נכון היא לבחון את הרושם שהשאיר בנו – את ההרגשה שלאחר מעשה. האם התחרטנו? אם לאחר מעשה אנו חשים בחילה, חרטה, עצבות וכדומה – זו ראיה שלא עשינו את הדבר הנכון. לכן מעידה כאן התורה שעשו בז לבכורה גם לאחר העסקה, גם כשכבר היה שבע.
זהו, כנראה, פשט הדברים. אבל כדאי להתבונן לעומק במה שקרה כאן.


