בס"ד | פרשת האזינו, התשפ"ז
שירת האזינו נפתחת בפנייה כפולה:
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי׃ (דברים לב, א)
לשאלה למי רומזים השמים והארץ בשירה זו הובאו תשובות רבות בפרשנות. הפעם ברצוני לעמוד על שיטתו הייחודית של ה"מי השילוח" – שיטה שאינה עוסקת בעדים חיצוניים, אלא ממש בעולמות שבתוכנו.
בס"ד | הושענא רבה, התשפ"ז
מהו הכוח החוסם הגדול ביותר של עם ישראל? ניתן להתווכח על כך, אך כפי הנראה – האויב הפנימי המשמעותי ביותר שלנו כאומה הוא הפחד. ואולי אף ברמה הפרטית: האויב הפנימי הגדול ביותר שלנו הוא הפחד.
מסופר על הבעל שם טוב שהתייתם בגיל צעיר מאוד. לפני פטירתו קרא אביו לישראל הקטן ואמר לו כמין צוואה: "אל תפחד משום דבר בעולם – מלבד מה' יתברך." אומרים שצוואה זו נסכה בלב הבעש"ט כוחות אדירים שליוו אותו לכל אורך חייו, ועזרו לו להיות מי שהיה ולפעול את אשר פעל.
ומדוע בחר אביו הצדיק לצוות דווקא כך?
בס"ד | סוכות, התשפ"ז |
"כל ישראל ערבים זה לזה" – הערבות ההדדית היא כלי הנשק העוצמתי ביותר שיש לנו כדי להגיע לגאולה השלמה.
חג הסוכות עומד בסימן ההתקהלות. "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת", אנו מתפללים "פרוס עלינו סוכת שלומך", ואחת לשבע שנים בזמן בית המקדש מקיימים את מצות הקהל – כל ישראל עולים ומתקהלים סביב התורה הקדושה. ולב ההתקהלות הזאת הוא הערבות ההדדית: על ידי האגודה יחד אנו יכולים לעזור זה לזה לעמוד ביעדים שה' מציב לנו ולהגיע לתיקון השלם.
בס"ד | ערב חג סוכות, התשפ"ז | בעז מלט
ככלל, כל החגים בנויים על אירועים מן העבר – בחלקם הדבר מפורש בתורה על אודות האירוע, ובחלקם תורה שבעל פה מוסרת לנו את פשרו. יוצא דופן הוא חג הסוכות, החוגג אירוע שטרם אירע, אלא צפוי לנו בעתיד.
מה יש לחגוג אירוע עתידי?


